ארה”ב צריכה להימנע מלדרוש שהיעד הסופי של המלחמה נגד חמאס יהיה עתידה של עזה. אם ארה”ב לא תתמוך בצורך של ישראל לטפל באיראן ובגרורותיה, ובראש ובראשונה חיזבאללה, הרי שלא רק שאי-היציבות האזורית תגבר, אלא שיש חשש משליטה אזורית של איראן כחלק מהציר הלא-דמוקרטי ופגיעה קשה בבעלות בריתה ובמעמדה האזורי.
קולות גוברים מחוץ לישראל ופנימה דורשים ממנהיגי המדינה לסרטט את היום שלאחר תבוסת חמאס בעזה. הנשיא ביידן, וכמוהו “לשעברים” בממסד הביטחוני הישראלי שרבים מהם מודים בקונספציות המוטעות שהם החזיקו לפני הטבח ב-7 לאוקטובר, דורשים שישראל תתמקד בסוגיה של הנחלת הרשות בעזה כהקדמה ליישום הפתרון של שתי מדינות לשני עמים.
מיקוד על גורלה של עזה כסוגיה בפני עצמה הדורשת התייחסות מיידית הוא משגה גאו-אסטרטגי חמור, שמסכן לא רק את עצם קיומה של המדינה אלא אולי אף את גורלן של מדינות דמוקרטיות מעבר לגבולות המזה”ת.
שלוש תופעות מסוכנות הופיעו מאז ההתקפה המסיבית והרצחנית של חמאס, שהתלכדותן מהווה סכנה קיומית לישראל שכמוה לא ידעה מאז ערב מלחמת ששת הימים.
בפעם הראשונה מאז גל העלייה של הפונדמנטליזם האסלאמי, שהחל במצרים לפני חמישים שנה, אנחנו עדים לאיחוד מבצעי בין כוחות שיעים וסונים בקנה מידה רחב. מייד לאחר ההתקפה של חמאס פתחה חיזבאללה השיעית, גרורת איראן, במלחמה בחזית הצפונית. זוהי מלחמה בכל קנה מידה: במספר הטילים ששוגרו נגד יעדים צבאיים ואזרחיים, בירי מרגמות נרחב לאורך הגבול, בהפצצות של כטב”מים ואף בשימושם הרחב יותר לצרכים מודיעיניים כהקדמה אולי למלחמה טוטאלית. ישראלים רבים פונו ופינו את עצמם מהחזית הצפונית, יותר מאשר בדרום.
אחדות מבצעית זו לא אפיינה את התקפת התאומים ב-9/11 ב-2001 של אל-קאעידה או במשך התפשטותה של המדינה האסלאמית ב-2014 שבה היא השתלטה על רוב סוריה המזרחית והדרומית ורוב צפון עיראק, כשהתנועה מאיימת על בגדאד. אלה אירועים שבצדק עוררו את ארה”ב ובעלות בריתה לפעולה.
היפוכו של דבר; בשני האירועים התעמתו כוחות סונים ושיעים אלה עם אלה. לאחר 9/11, איראן דיכאה קשות את המיעוט הסוני בגבולותיה ואת התנועות הסוניות הג’יהאדיסטיות שפעלו בתוכה ומחוצה לה.
התגובה האיראנית והשיעית הייתה עוד יותר נחרצת נגד התפשטותה של תנועת המדינה האסלאמית הסונית ותנועות ג’יהדיסטיות סוניות אחרות. איראן וגרורתה המרכזית, חיזבאללה, מיהרו לסייע למשטר של אסד למנוע את נפילתו. בעיראק, איראן ייסדה מיליציות שיעיות שהיום תוקפות בסיסים של ארה”ב, כדי להגן על בגדאד מגורלה של מוסול, העיר השלישית בגודלה במדינה, שנפלה במהירות בידי המדינה האסלאמית.
ההתקפות החות’יות מתימן הרחוקה על אילת באמצעות טילי שיוט וכטב”מים מהווה תקדים מסוכן, וגם היא תורמת לסיכונה של מדינת ישראל. פעילות החות’ים בזירה היא בוודאי דוגמה נוספת לאחדות המבצעית שבין איראן וגרורותיה השיעיות לבין הכוחות הסוניים. אבל התופעה מסוכנת גם בממד נוסף – כאיום על הקשר הימי בין ישראל לבין דרום ומזרח אסיה, החשובה כל כך להמשך שגשוגה הכלכלי של ישראל. סכנה זו הומחשה בהשתלטות הפיראטית של החות’ים על ספינה בבעלות חלקית ישראלית במשך המבצע נגד החמאס.
הפעילות החות’ית מזכירה את סגירת מיצרי טיראן, שהייתה עילה מרכזית למכה המקדימה של ישראל נגד המצרים ב-1967 כדי להסיר את טבעת החנק עליה. טבעת חנק דומה הולכת ומתהדקת היום סביב ישראל.
לבסוף, שתי תופעות אלו קשורות קשר הדוק באיראן, מעצמה אזורית שבקצב הולך וגובר מתקרבת להיות מדינה גרעינית עם יכולות בליסטיות שיש בהן לפגוע בישראל.
לא היה אח ורע לסכנה שהיוותה אל-קאעידה, או לסכנת התפשטותה של המדינה למשולש מאיים זה שבראשו עומדת מדינה שהיא עירוב של קיצוניות דתית ושאיפות אימפריאליסטיות, כשבצלע התחתון האחד של המשולש איחוד אסלאמי קיצוני שיעי-סוני, ובשני גרורות על פני כל האזור. כנגד אל קאעידה והמדינה האסלאמית התייצבו רוב מדינות העולם, כולל רוסיה וארה”ב, שאופיינו ביחסי יריבות זו לזו.
כיבושה של כווית ב-1990 ביממה אחת בלבד על ידי עיראק ממחישה עד כמה בעלות הברית של ארה”ב במפרץ פגיעות לכוחה העולה של איראן ובעלות בריתה. קשה להאמין שאיראן לא תתפתה לנהוג בדומה בעיראק אם ארה”ב תמנע מישראל לטפל בטבעת חנק זו ובמקום זאת תתמקד בגורלה של עזה, חזית משנית במפת האיומים הכוללת של ישראל.
האזור כמרקחה. אסטרטגיה חכמה המאפשרת לישראל לטפל בחזיתות היותר מאיימות כיעד לאחר הבסת חמאס, במקום מיקוד בסוגיה הפלסטינית, יכולה להוות את ההבדל בין אזור יציב שבעלות הברית המקומיות של ארה”ב נותנות בו את הטון, לבין אזור מדמם בשליטת איראן וגרורותיה, הקשורה קשר הדוק עם ציר מעצמות הקוראות תיגר על הברית הדמוקרטית שבראשה עומדת ארה”ב.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ABACAPRESS
- בניית אתרים